<h1>בה"ג הלכ' יין נסך</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר, אמרו לו אף על פי שהוא מיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן. רבינא אמר גוי לעניין פירעון לעולם מיצר. מתניתין דלא כרבי יהושע בן קרחה, דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר מלוה בשטר אין נפרעין מהם מלוה על פה נפרעין מהם מפני שהוא כמציל מידם. יתיב רב יוסף אחוריה דרבי אבא ויתיב ר' אבא קמיה דרב הונא ויתיב רב הונא וקאמר הלכה כרבי יהודה והלכה כר' יהושע בן קרחה, הלכה כרבי יהושע בן קרחה הא דאמרן, רבי יהודה דתנן הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום (ז'.) ר' מאיר אומר נותן לו דמי צמרו, ר' יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח, אהדרינהו רב יוסף לאפיה, בשלמא ר' יהושע בן קרחה איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים, קא משמע לן הלכה כיחיד, אלא ר' יהודה למה לי, מחלוקת ואחר כך סתם הוא ומחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם, מחלוקת בבבא קמא לצבוע לו אדום וצבעו שחור וסתם בבבא מציעא כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה, ורב הונא משום דאין סדר למשנה ואיכא למימר דילמא סתם תנא ברישא ואחר כך מחלוקת, אי הכי כל מחלוקת ואחר כך סתם לימא אין סדר למשנה, ורב הונא, כי לא אמרינן בחדא מסכתא בתרי מסכתי אמרינן, ור' יוסף כולה נזיקין חדא מסכתא היא, איבעית אימא משום דקתני לה גבי הילכתא פסקתא כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה.
<h2>דף ז.</h2>
תנו רבנן אל יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב, ר' יהושע בן קרחה אומר אומר הנראה שתעמוד עמי לערב, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כר' יהושע בן קרחה.
תנו רבנן הנשאל לחכם וטמא לא ישאל לחכם אחר ויטהר, לחכם ואסר לא ישאל לחכם אחר ויתיר. היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר, אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמניין הלך אחריו, ואם לאו הלך אחר המחמיר, רבי יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המקיל, אמר רבי יוסף הלכה כרבי יהושע בן קרחה.
תנו רבנן וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי ר' מאיר, רבי יהודה אומר חזרו בהן בפרהסיא מקבלין אותן, בצנעא אין מקבלין אותן, איכא דאמרי עשו דבריהם בפרהסיא אין מקבלין אותם בצינעה מקבלין אותן, רבי ישמעאל ורבי יהושע בן קרחה אמרו בין כך ובין כך מקבלין אותן שנאמר (ירמיהו ג', י"ד) שובו בנים שובבים, אמר רבי יצחק איש כפר עיטוש אמר רבי יוחנן הלכה כאותו הזוג.
<h2>דף יא:</h2>
אמר שמואל ובגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד, ויום אידם מי אסיר והא רב יהודה שרא ליה לרב ברונא לזבוני חמרא ולרב גידל לזבוני חיטי בחגתא דטייעי, שאני חגתא דטייעי דלא קביעא.
<h2>דף יב:</h2>
תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים לא בפה ולא בידו אחת, ואם שתה דמו בראשו, מפני הסכנה. מאי סכנה סכנת עלקא. תנו רבנן לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה, מאי סכנה, סכנת שברירי, ואי צחי מאי, אי איכא אינש אחרינא בהדיה, נימא ליה, ואי לא נימא איהו לנפשיה, פלניא פלניא אמרה ליך אמך איזדהר משברירי שברירי ברירי רירי בכאסי חיורי.
<h2>דף יג.</h2>
תנו רבנן הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאים מפני שהוא כמציל מידם, ואם היה כהן מטמא לדון ולערער עמהם בחוצה לארץ, וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות, בית הקברות סלקא דעתך, טמאה דאוריתא היא, אלא אימא בית הפרס דרבנן.
ומיטמא ללמד תורה ולישא אשה, אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמד אבל בזמן שמוצא ללמד אל יטמא, ר' יוסי אומר אף בזמן שמוצא ללמד יטמא לפי שאין מן הכל זוכה ללמד תורה, ואמר ר' יוסי מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו לציידן ללמד תורה, ואמר ר' יוחנן הלכה כר' יוסי.
<h2>דף טו:</h2>
אמר רמי בר אבא כשם שאמרו אסור למכור כלי זיין לגוים כך אסור למכור לליסטים של ישראל.
<h2>דף כא.</h2>
ר' יוסי אומר אף בארץ ישראל משכירין להם בתים, אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי, אמר ר' אמי ובלבד שלא יעשם שכונה. תנא אין שכונה פחותה משלשה בני אדם.
<h2>דף כא:</h2>
ובכל מקום אין משכירין לו את המרחץ מפני שנקראת על שמו. תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר לא ישכיר אדם מרחצו לגוי מפני שנקראת על שמו וגוי זה עושה בו מלאכה בימים טובים ובשבתות.
<h2>דף כב.</h2>
הנהו מוריקאו דגוי נקיט בשבתא וישראל נקיט בחד בשבתא, אתו לקמיה דרבא שרא להו, איתיביה רבינא לרבא ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות לא יאמר לו טול אתה חלקך בשבת ואני נוטל חלקי בחול, ואם התנו מעיקרא מותר, ואם באו לחשבון אסור, איכסיף, איגלאי מילתא דהתנו מעיקרא הוו. רב גביהה מבי כתיל אמר הנהו שתלאי דערלה הוו, דגוי אכל שני ערלה וישראל אכל שני היתירא, אתו לקמיה דרבא שרא להו, והא איתביה רבינא לרבא סיועי סייעיה והא איכסף, לא היו דברים מעולם.
<h2>דף כו.</h2>
תנו רבנן בת ישראל לא תילד את הנכרית מפני שמילדת בן לעבודה זרה, ונכרית לא תילד את בת ישראל מפני שחשודין על שפיכות דמים דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים נכרית מיילדת את בת ישראל בזמן שאחרים עומדין על גבה אבל לא בינה לבינה. תנו רבנן בת ישראל לא תניק בן לנכרית מפני שמגדלת בן לעבודה זרה, ונכרית לא תניק את בנה של בת ישראל מפני שחשודים על שפיכות דמים דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים נכרית מניקה בנה של ישראל בזמן שאחרים עומדין על גבה אבל לא בינה לבינה. יהודית מילדת את הארמית בשכר אבל לא בחנם. אמר רב יוסף בשכר שרי משום איבה. סבר רב יוסף למימר אולודי בשבתא בשכר שרי משום איבה, אמר ליה אביי יכלה למימר ליה דמנטרא שבתא מחללינן שבתא עלויה דלא מינטרא שבתא לא מחללינן שבתא עילויה. סבר רב יוסף למימר אונוקי בשכר שרי, אמר ליה אביי יכלה למימר ליה אי פנויה היא בעינא לאינסובי, אי אשת איש היא אמרה לא בעינא דאיחוס על גבראי. סבר רב יוסף למימר הא דתניא הגוים והרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין אסוקי בשכר שרי משום איבה, אמר ליה אביי יכיל למימר ליה קאי ברי אאיגרא אי נמי נקיטא לי זמנא מבי דואר.
תני רבי אבהו קמיה דר' יוחנן הגוים והרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין, אבל המינין והמסורות והמשומדין מורידין אבל לא מעלין, אמר ליה אני שונה (דברים כ"ב, ג') לכל אבידת אחיך לרבות את המשומד ואת אמרת מורידין, סמי מכאן משומד, ולישני ליה כאן במשומד לאוכל נבילה לתיאבון כאן במשומד לאוכל נבילות להכעיס, קא סבר אוכל נבילה להכעיס מין הוא, דאיתמר משומד פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר להכעיס מין הוא, לתיאבון משומד הוי, וחד אמר אפילו להכעיס נמי משומד הוי, אלא זה הוא מין זה העובד ע"ז. ולמאן דאמר אוכל נבילה להכעיס נמי משומד הוי נשני רבי יוחנן כאן במשומד אוכל נבילה להכעיס כאן במשומד אוכל נבילה לתיאבון, קא סבר משומד אוכל נבילה לתיאבון לא צריך כלל לרבויה.
<h2>דף כט.</h2>
תנו רבנן הקיז דם לא יאכל חגב"ש, חלב גבינה ביצים שחלים. אכל מאי, אמר אביי ליתי רביעתא דחמרא ורביעתא דשיכרא ולערבבינהו בהדי הדדי ולישתי, וכי מיפני מיפני למזרח העיר משום דקשי ריחיה. שיני לדם דג. אישתא וסיבורי סכנתא. אמר שמואל (נדרים נ"ד:) סובר ואכל ציפרא פרח ליביה בציפרא. ועוד תניא אין מקיזין דם לא על הדגים ולא על העופות ולא על בשר מליח, והאמר שמואל נון סמא לעין נונא סמיא לעינא, ההוא בסוף אוכלא. בשר עוף על ידי שליקה. אמר שמואל (שבת קכ"ט:) פורסא דדמא כל תלתין יומין בין הפרקים ימעט ובין הפרקים יחזור וימעט, מאי בין הפרקים ימעט ובין הפרקים יחזור וימעט, דעד ארבעין שני נעביד על תלתין יומי, ארבעין כל תרי ירחי עד שיתין יומי ומן שיתין לקמיה יחזור וימעט. אמר שמואל פורסא דדמא בחד בשבא בארבעא במעלו, אבל בתרין בשבא ובחמשא בשבא לא, דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני ובחמישי מפני שבית דין של מעלה ובית דין של מטה שוין כאחת. בתלתא בשבתא מאי טעמא לא משום דקאים ליה מאדים בזויה, מעלי שבתא נמי קאים מאדים בזויה, כיון דדשו ביה רבים (תהלים קט"ז, ו') שומר פתאים ה'. אמר שמואל ארבעה דהוא ארבעה, ארבעה דהוא ארבסר, ארבע דהוא עשרים וארבע, ארבעה דליכא ארבעה בתרי, סכנתא. ראש חדש ושיני לו חולשא. מעלי יומא דעצרתא סכנתא, וגזרו רבנן בכולהו מעלי יומי טבי משום מעלי יומא טבא דעצרתא דאיברי ביה חד זיקא דשמיה טבוח.
<h2>דף כט:</h2>
ואילו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה, היין והחומץ של גוים שהיה מתחילתו יין. יין מנלן, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דאמר קרא (דברים ל"ב, ל"ח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור אף יין אסור. וזבח גופיה מנלן, דכתיב (תהלים ק"ו, כ"ח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור אף זבח אסור. ומת גופיה מנלן, אתיא שם שם מעגלה ערופה כתיב הכא (במדבר כ', א') ותמת שם מרים וכתיב התם (דברים כ"א, ד') וערפו שם את העגלה בנחל מה להלן אסור אף כאן אסור, והתם מנלן, אמרי דבי רבי ינאי כפרה כתב בה כקדשים. והחומץ של גוים שהיה מתחילה יין, פשיטא אטו משום דאחמיץ ליה פקע ליה איסוריה, אמר רב אשי הא קמ"ל החומץ שלנו בי גוים אינו צריך חותם בתוך חותם, מאי טעמא, אי משום נסוכיה, לא מינסיך, אי משום זיופי, כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף.
החרצנים והזגין של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים לחים אסורין יבשים מותרין. (ל"ד.) ואילו הן לחין ואילו הן יבשין, אמר רב יהודה אמר שמואל לחין כל שנים עשר חודש יבשים לאחר שנים עשר חודש. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כשהן אסורין אסורין אפילו בהנאה כשהן מותרין מותרין אפילו באכילה. אמר רב זביד האי דורדיא דחמרא דארמאי לאחר שנים עשר חודש מותר. אמר רב אחא בריה דרבא קנקנים של גוים לאחר שנים עשר חדש מותרין. אמר רב חביבא האי אבצא טייעא לאחר שנים עשר חודש מותר.
<h2>דף ל.</h2>
שמואל ואבלט הוו יתבין אייתו לקמייהו חמרא מבשלא, נגדה אבלט לידיה, אמר ליה שמואל הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך. איבעיא להו יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי, העיד רבי יעקב בר אידי על יין מבושל שאין בו משום גילוי. רבי ינאי ברבי ישמעאל חלש, עלו לגביה רבי שמעון בן זירוד ורבנן, יתבי וקא מיבעיא להו יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי, אמר להו רבי שמעון בן זירוד הכי אמר ר' שמעון בן לקיש משמא דגברא רבה ומנו ר' חנינא יין מבושל אין בו משום גילוי, אמרו ליה נסמוך, מחוי ר' ינאי ברבי ישמעאל עלאי ועל צוארי. אמתיה דרבי חייא איגלי לה חמרא מבשלא אתאי לקמיה אמר לה יין מבושל אין בו משום גילוי, וכן הלכה.
אמר רבה הילכתא יין מזוג יש בו משום גילוי ומשום יין נסך. אמר רבי יהושע בן לוי שלשה יינות אין בהם משום גילוי חד מר ומתוק חד טילא חריפא דמצרי זיקי מר ירקונא מתוק חוליא, רב אחא מתני לעילויא חד חמר ופלפלין מר אספנתין מתוק מי בארג. אר"ש בן לקיש קוריאנא אין בו משום גילוי, מאי קורייאנא, א"ר אבוה חמרא חוליא דאתי מעסיא, אמר רבא ובמקומו אסור חמר מדינה הוא. אמר רבה האי חמרא דאיקרים תלת יומי קמאי יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך, מכאן והילך אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך, נהרבילאי אמרי אפילו מכאן והילך יש בו משום גילוי, זימנין דמקרי ושתי. ת"ר (ל':) יין תוסס אין בו משום גילוי, וכמה תסיסתו ג' ימים, השחלים אין בהם משום גילוי ובני הגולה נהגו בהן איסור, ולא אמרן אלא דלא רמי בהו חלא אבל רמי בהו חלא מיגרי בהו.
<h2>דף ל:</h2>
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בן בתירה שלשה יינות הן, יין נסך אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית, סתם יינו אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית, המפקיד יינו אצל גוי אסור בשתייה ומותר בהנאה.
<h2>דף לא.</h2>
ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומילוהו יין, ומפתח וחותם בידי ישראל, רבי אליעזר מתיר בשתיה, וחכמים אוסרין, והילכתא כרבי אליעזר. אמר רבי אלעזר הכל משתמר חותם בתוך חותם חוץ מיין שאינו משתמר חותם בתוך חותם, ורבי יוחנן אמר אפילו יין משתמר חותם בתוך חותם, והלכה כרבי יוחנן.
<h2>דף לג.</h2>
בר עארי טייעא אנס זיקי מרב יצחק בר יוסף נקט בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה, אייתינהו אתא לבי מדרשא אמר להו ר' ירמיה כך הורה רבי אמי הלכה למעשה ממלאן שלשה ימים מים ומערן, אמר רבא וצריך לערן כל מעת לעת, סבור מינה הני מילי דידן אבל דידהו לא, כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש אחד שלנו ואחד שלהם. סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר דוקא נאדות דאין מיכנסן לקיום אבל קנקנים דמיכנסן לקיום לא, אמר ליה רב אשי אחד נאדות ואחד קנקנים.
תנו רבנן קנקנים של גוים חדשים מותרין, ישנין מזופפין אסורים, כיצד גוי נתן לתוכן מים ישראל נותן לתוכן יין, גוי נתן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן ציר ומורייס. איבעיא להו לכתחילה או דיעבד, ת"ש דתני רב זביד בדבי רבי אושעיא לוקחין קנקנים מן הגוים חדשים נותנין לתוכן יין, ישנים נותנין לתוכן ציר ומורייס לכתחילה ואינו חושש.
<h2>דף לג:</h2>
בעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי קנקנים של גוי שהחזירן לכבשן האש ונתלבנו מהו, אמר להם ציר שורף אור לא כל שכן, איתמר נמי אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן קנקנים של גוים שהחזירן לכבשן כיון שנשרה זיפתן מותרין, אמר רב אשי לא תימא עד דנשרה אלא כיון דרפאי אף על גב דלא נשר. קינסא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי והילכתא כמאן דאסר.
אמר רבי יוסנא אמר רבי אמי כלי נתר אין להן טהרה עולמית. מאי כלי נתר, אמר רבי יוסי בר אבין כלי מחפורת של צריף, פירושא מאני דמיבדקי במבניא, מאני דפקוסנא, מאני דשדו להו בנורא ולא פקעין, שדו להו במיא ופשרין.
דבי פרזק רופילא אנוס כובי מפומבדיתא נקט בהו חמרא ואהדרינהו נהלייהו, אתו לקמיה דר' יהודה אמר להו כל דבר שאין מכניסו לקיום משכשכו במים ואינו חושש. ואפילו משתא חמרא במנא דאישתי ביה גוי חמרא פעם ראשון ופעם שני, אסיר, כגון כאסי חדתא דפחרא, דאיתמר כאסי רב אסי אסר ורב אשי שרי, אשתי בהו גוי פעם ראשון כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי בפעם שני, ואיכא דאמרי בפעם ראשון ושני כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי בפעם שלישית, והילכתא פעם ראשונה ושנייה אסור שלישית מותר.
<h2>דף לה:</h2>
ואילו דברים של גוים אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו הפת ושמן שלהן ושלקות וכבשים שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ וטרית טרופה וציר שאין בו דגה והחילק וקורט של חלתית ומלח סלקונטית הרי אילו אסורין ואין איסורן איסור הנאה. (ל"ט:) ואילו מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו, הדבש, והדבדבניות ואף על פי שמנטפות אין בהן משום הכשר משקה, וכבשין שאין דרכן לתת בהן יין וחומץ וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה עלה של חלתית וזיתי גלוסקא המגולגלין, רבי יוסי אומר השלוחין אסורין, והחגבים הבאין מן הסלולה אסורין מן האפותק מותרין וכן בתרומה. תנו רבנן איזו היא טרית שאינה טרופה, כל שראש ושדרה ניכר. ואיזהו ציר שיש בו דגה, כל שכלבית אחת או שתי כלביות שוטטות בו.
<h2>דף לח.</h2>
אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב כל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי גוים, בסורא מתנו הכי, בפומבדיתא מתנו אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב כל שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין בו משום בישולי גוים, מאי בינייהו, איכא בינייהו דגים קטנים וארדי ודייסא.
<h2>דף לח:</h2>
והני קליות דמזבני גוים בשוקא כגון בקילי וחמצי כולהו שרו, דתנו רבנן הקפריסין והקפלטאות והחימטליא והחמין והקליות שלהן מותרים. ביצה צלוייה אסורה וקורט של חלתית אסור, מאי טעמא, משום דמפסקי לה בסכינא, ואף על גב דנותן טעם לפגם הוא, שמנוניתא דסכינא אגב חורפא דחלתיתא מכליא ליה. עבדיה דרבי לוי הוה קא מזבין חלתיתא, אתו אמרי ליה לרבי יוחנן מהו למישקל מיניה, אמר להו עבדו של חבר הרי הוא כחבר.
תנו רבנן כוספן של גוים שהוחמו חמין ביורה גדולה אסור, ביורה קטנה מותר. איזו היא יורה קטנה, אמרי דבי רבי ינאי כל שאין צפור דרור יכול ליכנס לתוכה, והתניא בין יורה גדולה ובין יורה קטנה מותר, לא קשיא הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור והא כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר.
<h2>דף לט.</h2>
אמר רב חבי"ת סימן בחותם אחד אסור, חמפ"ג בחותם אחד מותר. חבי"ת חלב בשר יין תכלת, חמפ"ג חלתית מורייס פת גבינה. (ל"א.) היכי דמי חותם בתוך חותם, אמר רבא אנאבא אפומא דדנא שריקא וחתימא הוי חותם בתוך חותם, חתימא ולא שריקא שריקא ולא חתימא לא הוי חותם בתוך חותם. נאד ברוסקיא חתימא ופיה למטה הוי חותם בתוך חותם, פיה למעלה לא הוי חותם בתוך חותם, אי קייף וצייר וחתים ודאי חותם בתוך חותם הוי.
<h2>דף מ.</h2>
ההיא מכותא דצחנתא דאתאי לסיכרא נפק רב הונא בר חיננא חזא בה קלפי ושרייה, אמר רבא מי איכא דשרי כי האי גוונא, בדוכתא דשכיחי קלפי, נפק שיפורי דרבא ואסרי שיפורי דרב הונא בר חיננא ושרו. אמר רב ירמיה מדפתי אמר לי רב פפא כי שרא רב הונא בר חיננא בצירן אבל בגופן לא, אמר רב אשי לדילי אמר לי רב פפי כי שרא ר' הונא בר חיננא אפילו בגופן, ואנא לא אסרנא ולא שרינא, לא אסרנא דאמר לי רב פפי כי שרא רב הונא בגופן שרא, ולא שרינא דהאמר מר יהודה משמיה דעולא מחלוקת לטבל בצירן אבל בגופן דברי הכל עד שיהא שדרן וראשן ניכר. אמר רב פפא הילכתא עד שיהא שדרו של כל אחד ניכר.
<h2>דף מ:</h2>
תנו רבנן פעם אחת חש רבי במעיו ואמר כלום יש אדם שיודע יין תפוחים של גוים אסור או מותר, אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי פעם אחת חשש אבא במעיו והביאו לו יין תפוחים של גוים ושתה ונתרפא, אמר לו כל כך יש בידך ואתה מצערני, אף הוא בדק ומצא גוי אחד שהיה לו שלש מאות גרבי יין תפוחים של שבעים שנה והביא לו ושתה ונתרפא, אמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים.
<h2>דף נו:</h2>
ההוא ינוקא דתנא ע"ז בשית שני, בעו מיניה מהו לדרוך עם הנכרי בגת, אמר להו דורכין, והא קמנסיך בידיה, דציירין להו לידיה, והא קמנסיך בכרעיה, ניסוך דרגל לא שמיה ניסוך. ההוא עובדא דהוה בנהרדעא ושהייה שמואל תלתא ריגלי, מאי טעמא, אי נימא משום דקא סבר דאי משכחנא תנא דאסר כר' נתן אסריה אפילו בהנאה דתניא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר ר' נתן אומר ביד אסור ברגל מותר, אימר דא"ר נתן ביד ברגל מי אמר ניסוך דרגל לאו ניסוך הוא, אלא דאי משכחנא תנא דשרי כרבי שמעון אשרייה אפילו בשתייה.
<h2>דף נז.</h2>
ההוא עובדא דהוה בכירם סליק גוי לדיקלא אייתו לולבא בהדי דקאתי נגע בחמרא שלא בכונה, שרייה רב לזבוניה לגוים, אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך, אימר דאמרי אנא בשתייה בהנאה מי אמרי. גופא אמר רב תינוק בן יומו עושה יין נסך, ולית הילכתא כוותיה אלא מותר בהנאה ולא בשתייה.
<h2>דף נז:</h2>
ההוא עובדא דהוה במחוזא עאל אתא גוי לחנותא אמר להו אית לכו חמרא לזבוני, אמרי ליה לא, הוה יתיב חמרא בדולא שכשיך ביה בידיה אמר להו האי לאו חמרא הוא, שקליה האיך סביא בריתחא שדייה לדנא, שרייה רבא לזבוניה לגוים, איפלגו עליה רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן, נפקי שיפורי דרבא ושרי נפקי שיפורי דרב הונא ואסרי. (נ"ח.) איקלע רב נחמן למחוזא א"ל רבא לרב אליקים שמעיה טרוק גלי דלא ניתו איניש ניטרוד, עאל לגביה א"ל כי האי גוונא מאי, א"ל אסור אפילו בהנאה, והא מר הוא דאמר וכי שכשוך עושה יין נסך, אימר דאמרי אנא לבר מדמי דההוא חמרא דמי דההוא חמרא מי אמרי. אמר רבא כי אתאי לפומבדיתא אקפן נחמני שמועתא ומתניתא דאסיר, שמועתא דההוא עובדא דהוה בנהרדעא ואסר שמואל, בטביריא ואסר רבי יוחנן, ואמינא ליה לפי שאינן בני תורה ואמר לי טבריא ונהרדעא אינן בני תורה מחוזא בני תורה, מתניאתא אגרדומים גוי שקדח במניקת והעלה או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית זה היה מעשה ואסרו, מאי לאו בהנאה, לא בשתייה, אי הכי ליתני ימכר כי דקתני רישא חרם גוי שהושיט ידו לחבית וכסבור של שמן ונמצאת של יין זה היה מעשה ואמרו ימכר, תיובתא דרבא תיובתא. (נ"ח:) איתמר נמי אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רב אסי א"ר יוחנן יין שמזגו גוי אסור משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. (נ"ט:) ההוא אטרוגא דנפל לחביתא דחמרא שדא ידיה, אמר להו רב אשי נקטוה לידיה דלא נשכשיך.
<h2>דף נט:</h2>
אמר רב אשי האי גוי דנסכיה לחמרא דישראל אף על גב דאסרי דמיה, משקל דמיה מההוא גוי שרי, מאי טעמא, מקלא קלייה, איכא למאן דאמר שרי לזבוניה, איכא למאן דאמר אסיר, אמר רב אשי מנא אמינא לה, דתניא מי שניסך יינו של ישראל שלא בפני עבודה זרה אסור, רבי יהודה בן בתירה ורבי יהודה בן בבא מתירין אותו משום שני דברים, אחד שאין מנסכין יין אלא בפני ע"ז, ואחד שיכול לומר לו לא כל המנך שתאסר ייני לאונסי, ומשום דקאמרינן (חולין מ"א.) רב נחמן ורב עמרם ורב יצחק דאמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וקמו להו כרבי יהודה בן בתירה וכר' יהודה בן בבא ש"מ הילכתא כותייהו.
ההיא חביתא דאישתקל ברזא, אידרי גוי נקטיה, אמר רב פפא כל דלהדי ברזא חמרא אסיר ואידך שרי, איכא דאמרי א"ר פפא דעד ברזא חמרא אסיר אידך שרי.
<h2>דף ס.</h2>
אמר רב פפא גוי נקיט דנא וישראל נקיט כובא וקא מוריק חמרא אסיר, דקא אתי מכח גוי, גוי נקיט כובא וישראל נקיט דונא וקא מוריק שרי, ואי צריך לצדודי חמרא אסיר. (ע"ב:) אמר להו רב לשקולאי דחמרא כי דייריתו חביתא דחמרא לא תקריוה לגוי לסיועי בהדייכו, דילמא אגב דתמחיתון שדייתון לה עליה והוה לה דקאתי מכחו ואסיר. אמר רב פפא האי גוי דדארי זיקא וקא אזיל ישראל לאחוריה, מלא שרי דלא מקרקש ליה, חסר אסיר דילמא מקרקיש ליה. כובא מלא אסיר דילמא נגע בגויה, חסר שרי דלא יכיל למינגע בגויה. רב אשי אמר זיקא בין הכי ובין הכי שרי אין דרך ניסוך בכך. מצרא זיארא רב פפא שרי, רב אשי ואיתימא רב שימי בר אשי אסר, בכוחו דכולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי בכח כחו, הוה עובדא בכח כחו ואסר רבי יעקב מנהר פקוד.
<h2>דף ס:</h2>
ההיא חביתא דפקעאי לאורכה, אידרי גוי חבקה, שריה רפרם לזבוניה לגוים, והני מילי דפקעה לאורכה אבל לפותייה אפילו בשתייה נמי שרי, מאי טעמא, מעשה לבינתא קא עביד. ההוא גוי דאשתכח במעצרתא אמר רב אשי אי איכא טופח להטפיח בעי הדחה ובעי ניגוב ואי לא בהדחה בעלמא סגי ליה.
נטל את החבית וזרקה לבור, זה היה מעשה והתירוה. אמר רב אשי כל שאלו במגע הזב טמא בגוי עושה יין נסך, כל שאלו במגע הזב טהור, בגוי אינו עושה יין נסך, מיהא דאמר רבי שמעון בן לקיש (נדה מ"ג.) קנה בקמטו של זב והסיט בו את הטהור טהור, כגון דהאי זב נקיט קנה תותי כיחשיה וקאים, ואתא טהור ושנייה לההוא קנה דתותי כיחשיה דזב, טהור, מאי טעמא, דטהור קא מוניד ליה לזב וזב לא קא מוניד ליה לטהור, אבל ודאי קנה בקמטו של טהור והסיט בו את הזב, דטמא הוא דקמוניד ליה לטהור, טמא, מנלן, דכתיב (ויקרא ט"ו, י"א) וכל אשר יגע בו הזב וידיו וגו', מאי ידיו, אילימא ידיו ממש הא שאר גופו טהור, והכתיב (שם ז') והנוגע בבשר הזב יטמא, אלא זה היסיטו של זב שלא מצינו לו בכל הטמאים שבתורה שמטמאין בהיסט חוץ מן הזב, ואפקיה רחמנא להיסיטו בלשון ידיו לומר לך מה ידיו מטמאות מבחוץ בכלי חרש שאין מוקף צמיד פתיל אף היסיטו נמי מטמא בכלי חרש שאין מוקף צמיד פתיל, אבל זרק זב כלי או צרור מקל וקנה ונגע בטהור לא מיטמא, וכן גוי ביין נסך כי זריק חפץ ונגע ביין לא מיתסר. איתביה רבינא לרב אשי וזריקה בגוי אין עושה יין נסך, והתניא נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה ואמרו ימכר, בחמתו אין שלא בחמתו לא, הכא במאי עסקינן דאזיל מיניה דהוה ליה כהיסיטו.
<h2>דף סא.</h2>
תנו רבנן אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומילוהו יין וישראל דר באותה חצר מותר, ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו, בחצירו האחרת מותר והוא שמפתח וחותם בידו. (ס"א:) המטהר יינו ברשותו וישראל דר באותה חצר מותר, והוא שמפתח וחותם בידו, אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני ואף על פי שאין מפתח וחותם בידו, בחצר אחרת אסור עד שיושיב שומר או עד שיבוא ממונה הבא לקצין, מאי טעמא, שאם נמצא גוי אצלו אין נתפש עליו כגנב, דקאמרינן ההוא כרבא דהוה יתיב ביה יין דישראל וגוי אשתכח גוי דהוה קאי ביני דני, אמר רבא אם נתפש עליו כגנב חמרא שרי ואי לא אסיר.
<h2>דף סב.</h2>
ולא מיבעיא יין נסך דאסור בהנאה אלא אפילו שכרו נמי אסור, דתנן השוכר את הפועל לעשות ביין נסך שכרו אסור, דאית ביה תרתי אסור בהנאה ותופש את דמיו, וחמור מערלה וכלאי הכרם ושביעית. ולא מיבעיא שכר יין נסך דאסיר אלא אפילו סתם יינו שכרו אסור בהנאה, וטעמא מההוא גברא (ס"ב:) דאוגר ארביה לסתם יינם יהבו ליה חיטי באגריה, אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה זיל קלינהו בנורא וקברינהו בבית הקברות. והני מילי דמי יין נסך ביד ישראל, אבל דמי יין נסך וע"ז ביד גוי מותר, דתניא (ס"ד.) ישראל שהיה נושה בגוי מנה ומכר עבודה זרה והביא לו, יין נסך והביא לו, מותר, אבל אם אמר לו המתן עד שאמכור עבודה זרה ואביא לך עד שאמכור יין נסך ואביא לך, אסור.
<h2>דף סה:</h2>
יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם, ואם היו מבוקעות אסורות.
<h2>דף סו.</h2>
חמרא עתיקא ועינבי דברי הכל בנותן טעם, חמרא חדתא ועינבי אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן ואידי ואידי חד טעמא הוא והוה ליה מין במינו במשהו, רבא אמר בנותן טעם בתר שמא אזלינן והאי שמיה לחוד והאי שמיה לחוד והוה ליה מין בשאינו מינו בנותן טעם. חלא דחמרא וחלא דשיכרא חמרא דחיטי וחמרא דשערי אביי אמר בנותן טעם רבא אמר במשהו, אביי אמר בנותן טעם בתר טעמא אזלינן והאי טעמיה לחוד והוה ליה מין בשאינו מינו ומין בשאינו מינו בנותן טעם, רבא אמר במשהו בתר שמא אזלינן והאי חלא מיקרי והאי חמרא מיקרי והוה ליה מין במינו ומין במינו במשהו. חלא לגו חמרא דברי הכל בנותן טעם, וחמרא לגו חלא כגון דיקלי קלי קא נפיל חמרא לגוה דחלא חמרא קמא קמא דמאטי לגבי חלא עד דלא נפיל לחלא שחיט ליה ריחא דחלא, הוה ליה ריחיה חלא וטעמא חמרא, אביי אמר במשהו, רבא אמר בנותן טעם, אביי אמר במשהו ריחיה חלא וטעמא חמרא חלא, והוה ליה מין במינו ומין במינו במשהו, רבא אמר בנותן טעם ריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא, והוה ליה מין בשאינו מינו ומין בשאינו מינו בנותן טעם.
<h2>דף סו:</h2>
האי בת תיהא גוי לישראל שפיר דמי, ישראל לגוי אביי אמר אסור, רבא אמר מותר, אביי אמר אסור ריחא מילתא היא, רבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא, והילכתא בכולהי כרבא.
<h2>דף סח:</h2>
ההוא עכברא דנפל בחביתא אסריה רב לההוא שיכרא אפילו בטעמא, אמרוה רבנן קמיה דרב ששת נימא קא סבר רב נותן טעם לפגם אסור, אמר להו בעלמא קא סבר רב נותן טעם לפגם מותר, והכא חידוש הוא דהא מימאס מאיס ובדילי אינשי מיניה ואפילו הכי אסריה רחמנא, הילכך בטעמא נמי אסיר. אמר רבא הילכתא נותן טעם לפגם מותר, ועכברא בשיכרא לא ידענא מאי טעמא דרב אי משום דקסבר נותן טעם לפגם אסור ולית הילכתא כוותיה אי משום דקסבר עכברא בשיכרא אשבוחי משבח. (ס"ט.) איבעיא להו נפל לגו חלא מאי, אמר ליה רב הילל לרב אשי הוה עובדא בי רב כהנא ואסר, א"ל ההוא אימרטוטי אימרטט. חבית שיש בתוכה משקין בין יין בין שמן בין כל משקה ונפל לתוכה עכבר או שרץ שיעורו אחד מאלף החבית והמשקין מותרין, פחות מאלף אסורין, ואם בקש לטהר את הכלי מכניסן לכבשן עד שיהיה כבתחילה. רב אחאי שער בחלא בחמשין, רב שימי בריה דרב אבהו שער בשיכרא בשיתין מידי דהוה אכל איסורין שבתורה.
<h2>דף סט.</h2>
המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו בקפנדריא נכנס למדינה ורחץ, מותר, אם הודיעו שמפליג, כדי שישתום ויסתום ויגוב, רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגב. המניח נכרי בחנותו אף על פי שיצא ונכנס מותר, אם מודיעו שמפליג, כדי שישתום ויסתום ותיגב. נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום, אם היה בחזקת המשתמר מותר, אם הודיעו שמפליג, כדי שישתום וישתום ותיגב, רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגב, אמר רבה (ס"ט:) הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הואיל ותנן סתמא כוותיה, דתנן היה אוכל עמו על השולחן והניח לפניו לגין על השולחן ולגין על הדלופקי והניחו ויצא, שעל השולחן אסור, שעל הדלופקי מותר, ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף שעל הדלופקי נמי אסיר. חביות פתוחות אסורות, סתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגב.
<h2>דף עג.</h2>
יין נסך אסור ואוסר בכל שהו, יין ביין ומים במים בכל שהו, יין במים ומים ביין בנותן טעם, זה הכלל מין במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם.
<h2>דף עד.</h2>
יין נסך שנפל לבור, כולו אסור בהנאה, רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו. (ע"ד:) גת של אבן שזיפתה גוי, מנגבה והיא טהורה, ושל עץ רבי אומר ינגב, וחכמים אומרים יקלף את הזפת, ושל חרש אף על פי שקלף את הזפת אסורה.
אמר מר חוץ מדמי יין נסך שבו, אמר רב הלכה כרבי שמעון בן גמליאל חבית בחבית, אבל לא יין ביין, ושמואל אמר אפילו יין ביין, וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אפילו יין ביין, וכן אמר רבי שמואל בר נתן אמר רבי חנינא אפילו יין ביין, וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו יין ביין, ואף על גב דפליגי שמואל ורבי יוחנן ורבי חנינא ורבה בר אבוה על רב, הילכתא כרב, דרב נחמן טעמיה דרבה בר אבוה קאמר וליה לא סבירא ליה, דאמר רב נחמן הלכה למעשה, יין נסך, יין ביין אסור חבית בחבית מותר, סתם יינו אפילו יין ביין מותר.
<h2>דף עד:</h2>
גת של אבן שזפתה גוי מנגבה והיא טהורה. אמר רבה דוקא זפתה, אבל דרך בה לא סגי לה בניגוב, פשיטא זפתה תנן, מהו דתימא הוא הדין דאפילו דרך בה והאי דקתני זפתה דאפילו זפתה נמי בעי ניגוב, קמשמע לן דוקא זפתה אבל דרך בה לא סגי לה בניגוב, כי ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה הב לי גברא דמדכי לי מעצרתאי, אמר ליה לרב זיל וחזי דלא קמצוחת עלי בי מדרשא, אזל חזייה דהוה שיע טובא, אמר האי בניגוב סגי ליה, בהדי דקאזיל ואתי עלה איפלי פילא מתותי כרעיה חזייה דמלי חמרא אמר הא לא סגי ליה בניגוב אלא קילוף בעיא, והיינו דאמר לי חביבי חזי דלא קמצוחת עלאי בי מדרשא. במה מנגבה, רב אמר במים, ורבה בר בר חנה אמר באפר, רב אמר במים במים ולא באפר, ורבה בר בר חנה אמר באפר, באפר ולא במים, אלא רב אמר במים והוא הדין לאפר, רבה בר בר חנה אמר באפר והוא הדין למים, ולא פליגי הא ברטיבתא הא ביבשתא. בי רב משמיה דרב אמרי תרתי ותלת, שמואל אמר תלת וארבע, בסורא מתנו הכי, בנהרדעא מתנו בי רב משמיה דרב אמרי תלת וארבע, ושמואל אמר ארבע וחמש, ולא פליגי, מר קא חשיב מיא בתראי ומר לא חשיב מיא בתראי. פירוש לישנא קמא לרב ברטיבאתא אפר ומים תלת ביבשתא מים ואפר ומים הללו לסורא, הללו אחרות לנהרדעא לרב תלת ברטיבתא אפר ומים ואפר ארבע ביבישתא מים ואפר מים ואפר, לשמואל ארבע ברטיבתא אפר ומים אפר ומים חמש ביבישתא מים ואפר מים ואפר ומים.
<h2>דף עה.</h2>
אמר רב יהודה הני רוקי דארמאי, דמיזיא מדיחן, דעמרא מנגבן, דכיתנא מיישנן, ואי איכא קטרי שרי להו. הני דיקולי וחלאתא דחיטי להו בחבלי דצארי מדיחן, דצבתא מנגבן, דכיתנא מיישנן, ואי איכא קטרי שרי להו.
<h2>דף עה:</h2>
הלוקח כלי תשמיש מן הגוים, שדרכן להטביל יטביל, להגעיל יגעיל, ללבן באור ילבן, השפוד והאסכלה מלבנן באור והסכין שפה והיא טהורה. תנא וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה, מנהני מילי, אמר רבא אמר קרא (במדבר ל"א, כ"ג) וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת. תנו רבנן הלוקח כלי תשמיש מן הגוים, דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר, מטבילן והן טהורין, דברים שנשתמשו בהן בצונן, כגון כוסות וקיתוניות וצלוחיות, מדיחן ומטבילן והם טהורין, דברים שנשתמשו בהן על ידי חמין, כגון היורות והקומקומסין ומחמי חמין, מגעילן ומטבילן והם טהורין, דברים שנתשמש בהן על ידי האור, כגון השפודין והאסכלות, מלבנן ומטבילן והן טהורין, ואם השתמש בהן קודם שיטביל או שיגעיל או שילבן כולן אסורין. רב יצחק בר יוסף זבן מאנא חדתא דמדרא מגוי סבר לאטבוליה, אמר ליה ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדילי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן כלי מתכות אמורין בפרשה, דכתיב (שם כ"ב) אך את הזהב ואת הכסף וגו' אבל הני מאני דפחרא נינהו חדשים לא צריכין הטבלה ישנים לא מפלטין, דאשכחינן גבי חטאת שנאמר (ויקרא ו', כ"א) וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר. אמר רב אשי והני כלי זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו ובעו טבילה. קוניא פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר כתחילתו וחד אמר כסופו, והילכתא כסופו ובעי טבילה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו כלים חדשים במשמע, דהא ישנים והלבינן כחדשים דמו ואפילו הכי בעו טבילה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בלקוחים וכמעשה שהיה במדין, אבל שאולין לא. איבעיא להו משכנתא מאי, ת"ש דאמר מר בר רב יצחק אבא משכין ליה גוי כסא דכספא אטבליה ואישתי ביה ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמיא אי משום דחזייה לגוי דדעתיה לשקועיה לכסא גביה.
תני בר קפרא מתוך שנאמר (במדבר ל"א, כ"ג) אך במי נדה יתחטא שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי, תלמוד לומר (שם כ"ב) אך את הזהב חלק, אם כן מה ת"ל אך במי נדה, מים שנדה טובלת בהן וכמה הם ארבעים סאה.
<h2>דף עו.</h2>
השפוד והאסכלה מלבנן באור ועד כמה מלבנן, אמר רבי מני עד שתשיר קליפתן. כיצד מגעילן, אמר רב הונא יורה קטנה לתוך יורה גדולה, יורה גדולה היכי עביד לה, כי ההוא דודא דהוה ליה לרב עקביא אהדר לישא אפומה ומליא מיא וארתחה. אמר רבה מאן חכים למיעבד כי הא כרב עקביה דגברא רבה הוא, קסבר כבולעו כך פולטו מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות. והא כפא נמי צריך למשדייה לגו דודא ופלוטיה, ודאי קערות דתשמישייהו בכלי שני כי שקיל מן דודא ושדי עילויהי שפיר דמי. ואע"ג דמפליט להו צריך לאטבלינהו בארבעים סאה והדר שריין לישראל.
<h2>דף עו:</h2>
וסכין שפה והיא טהורה. אמר רב הונא נועצה עשר פעמים בקרקע. אמר רבה עשרה פעמים ובמקום קשה, אמר רב הונא וסכין יפה שאין בה גומות, תניא נמי הכי סכין יפה שאין בה גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע. אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונן. מר יהודה ובאטי בר טאבי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא, אייתו לקמייהו אתרוגא פסק אכל פסק ויהב ליה לבאטי בר טאבי דצה עשרה זימנין בארעא, פסק ויהב ליה למר יהודה, אמר ליה באטי וההוא גברא לאו יהודאה הוא, אמר ליה מר קים לי בגויה ומר לא קים לי בגויה. איכא דאמרי הכי אמר ליה אידכר מאי עבדת באורחא.
